בתי הבד המודרניים המבצעים כבישה קרה (ללא חימום של עיסת הזיתים) פועלים בשיטות זהות למדי אך עם זאת מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: בתי בד הפועלים על עקרון ההפרדה של 2 פאזות, ובתי בד הפועלים על עקרון ההפרדה בתהליך של 3 פאזות.
התהליך עצמו מתחלק לשלבים הבאים: ניקיון ושטיפה, כתיתה, ערבול, והפרדה.
שלב השטיפה מהווה את תחילת תהליך היצור בבית בד מודרני ובהכנסת הזיתים שהגיעו ישירות מן המסיק אל "בור" קליטה רחב, ישנה חשיבות עליונה לפרק הזמן שחלף מרגע המסיק ועד הגעת הפרי אל בית הבד וככל שעבר זמן מועט יותר יהיה השמן משובח יותר ובעל רמת חמיצות נמוכה יותר. לאחר מכן מתבצעת הפרדת גורמים זרים כגון עלים וענפים באמצעות מפוח אוויר, ומיד לאחר מכן עוברים הזיתים תהליך שטיפה יסודי של כל שאריות העפר והבוץ.
השלב הבא הוא שלב הכתיתה, ובו מובילים את הזיתים באמצעות מסוע ייעודי אל המגרסה או המרסקת. ישנם אמצעים שונים לביצוע כתיתה, כגון שימוש באבני ריחיים מכניות או להבי ברזל או שילוב של שניהם יחדיו, אך המשותף לכל שיטות הכתיתה היא התוצאה: פירות הזית הופכים למעין תערובת או משחה, שממנה יופק שמן הזית בהמשך.
השלב הבא הוא שלב הערבול, המתבצע באופן מכני במכלים גדולים.
תפקידו של שלב הערבול ופרק הזמן של הערבול עצמו תלויים הן בזן הספציפי של פרי הזית, הן בכמות המים שמכיל הפרי שגודל בתנאי בעל ללא השקיה כלל או גידול ממטע אינטנסיבי, באחוזי השמן שבפרי, ובעונת השנה המדויקת שבה התבצע המסיק.
תפקידו העיקרי של שלב הערבול הוא לחבר את בועיות השמן הקטנות המצויות בתערובת פרירות הזית לכדי בועיות גדולות יותר של שמן אשר יהפכו את שלב ההפרדה ומיצוי השמן ליעיל יותר, ואורכו בממוצע כ- 40 דקות.
בתהליך הכבישה הקרה לא מחממים את התערובת ואף דואגים שטמפרטורת העיסה לא תעלה על 28-30 מעלות צלזיוס וזאת כדי לא לפגוע באיכות השמן המופק. טמפרטורת גבוהות יותר או חימום של העיסה יפיקו שמן רב יותר אך באיכות נמוכה יותר, ולעתים אף איכות שאיננה ראויה למאכל אדם.
בשלב ההפרדה שלאחר הערבול מועברת העיסה אל הסרכזת לשם הפרדת השמן מכלל העיסה. הסרכזת מסתובבת במהירות גבוהה ביותר והכח הצנטריפוגלי הוא זה שלמעשה מפריד את השמן מהמים. בתי בד הפועלים בשיטה של 2 פאזות האיכותית יותר (בשיטה זו נאצר שמן זית עץ השדה) יסתפקו בסרכזת יחידה בתהליך אשר תבצע הפרדה בו זמנית של הגפת ומי העקר של פרי הזית לצד אחד, ושמן זית כתית מצדה השני של הסרכזת. בתהליך זה לא מוספים מים כלל לתערובת וההפרדה מתבצעת על בסיס העקרון של המשקל הסגולי השונה של השמן והמים: למעשה המים "כבדים" יותר מן השמן ונאספים בקצה הסרכזת, ואילו השמן שמשקלו הסגולי קטן יותר נאסף דרך פיות ייחודיות לכך.